בס"ד לפרשת קורח התשפ"א
קורח ועדתו טוענים כלפי משה ואהרן טענה סוציאלית ,טענה שוויונית, וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֮ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כׇל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְ-הֹוָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל יְ-הֹוָֽה׃ משה רבנו כשעונה להם אומר : בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יְ-הֹוָ֧ה אֶת־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְאֶת־הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר־בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו׃ מתשובתו נראה שהוא לא מסכים עם הטענה, ואומר שבבוקר ה' יודיע מיהו הקדוש, וממילא יתברר מי לא קדוש, ומובן שלא כולם קדושים.
ראשית יש בעיה לשונית בטענתם, כל העדה-נאמר בלשון יחיד, כולם קדושים-בלשון רבים, מדוע הם עוברים מיחיד לרבים? שנית לאיזו עדה הם מתכוונים: לכל עם ישראל? לכל הבכורים? לבני ראובן או לכל שבט לוי?
מדוע את טענתם כלפי משה ואהרן הם אומרים בזמן עתיד, "מדוע תתנשאו", ולא בלשון עבר כמו שהיה צפוי שיאמרו?
המעבר מדיבור על העדה כיחידה, לדיבור על כולם ברבים, יכולה להתפרש בכמה אופנים: או שלדידם אין כלל, רק פרטים, האומה הינה אוסף של פרטים ותו לא, אז אם השם השרה שכינתו בתוכנו סימן שאנו כפרטים קדושים, ואילו לאמיתו של דבר, השכינה בישראל נובעת מקדושת הכלל, כנסת ישראל קדושה, כולך יפה רעיתי ומום אין בך, ואנו האנשים הפרטיים יכולים לזכות לקדושה מכח התחברותנו לציבור. אמנם התורה מצוה אותנו "קדושים תהיו" אבל זו המטרה ולא המציאות. או נאמר שטענתם היתה שכל העדה קדושה ברמה כזו שהקדושה מתפרטת לכל הפרטים, לא רק העדה קדושה אלא אפילו כל חבריה כאלה.
שאלנו על איזו עדה הם מדברים, אפשר שכל אחד מהם התכוון לעדה אחרת, כי גם שאיפותיהם היו שונות. כך מבאר המלבי"ם:
ויקהלו ר"ל הנה לפ"ז כל עדת קרח היו מתנגדים זל"ז, שמחלוקת דתן ואבירם מתנגד לא לבד שלא תנתן הכהונה הגדולה לקרח כי גם התנגדו לכל שבט לוי ועמדתם בכלל, שלפי דעתם זה מגיע לשבט ראובן, והר"ן אנשים היו מתנגדים לשניהם, כי רצו שתנתן הכהונה לנשיאי העדה או לבכורי פטרי רחם,. אז כיצד בכלל הם הצליחו להתאגד אם כל אחד רצה משהו אחר? עונה המלבי"ם: אמר שנקהלו בזה במה שכלם היו חולקים על משה ועל אהרן, בזה היו למקהלה אחת, המשותף ביניהם היה "רק לא משה ואהרן" וכידוע מקהלות כאלה אין סופם להתקיים, לא יחזיקו מעמד.
הנה הארי הקדוש מבאר שלעתיד לבוא תתקבל טענתו של קורח , והלוים שבמשך ההיסטוריה היו משרתים את הכהנים יתגלגלו בזרע הכהנים וישרתו הם בקודש, ונשמות הכהנים יתגלגלו בזרע הלוים. יוצא מדבריו שקורח טעה בזמן, הרגיש משהו נכון בטענתו, אבל דחף הכבוד העביר אותו על דעתו.
גם טענת כל העדה כולם קדושים, שלא היתה נכונה לשעתה, בעתיד תלך ותתגלה. ואז גם יובן הלשון "מדוע תתנשאו" שמובא בזמן עתיד, כי בעתיד לא יהיה שוב צורך למתווכים בין הקב"ה לישראל. ומצאנו שמשה רבנו אכן ציפה לזה באומרו, "וּמִי יִתֵּן כָּל עַם יְ-הוָה נְבִיאִים כִּי יִתֵּן יְ-הוָה אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם." ואפשר שמשה רבנו כשאומר "בוקר ויודע ה'" מדבר על העתיד כשיגיע בוקרו של העולם, דהיינו הגאולה, הקב"ה יגלה לעין כל מיהם הקדושים , כל העולם יכיר בעם ישראל שאנו זרע ברך השם.
מיהו ברור שגם בעתיד כשנזכה שהשם ישפוך את רוחו על כולם, אין הכוונה שכולם יהיו שווים, כולם באותה דרגה. עדין ישארו דרגות, יהיו קטנים ויהיו גדולים, כל אחד כפי פועלו וזכויותיו.
וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְ-הוָה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם יְ-הוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד.
שבת שלום לכולם, בעז מלט.
קורח ועדתו טוענים כלפי משה ואהרן טענה סוציאלית ,טענה שוויונית, וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֮ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כׇל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְ-הֹוָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל יְ-הֹוָֽה׃ משה רבנו כשעונה להם אומר : בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יְ-הֹוָ֧ה אֶת־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְאֶת־הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר־בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו׃ מתשובתו נראה שהוא לא מסכים עם הטענה, ואומר שבבוקר ה' יודיע מיהו הקדוש, וממילא יתברר מי לא קדוש, ומובן שלא כולם קדושים.
ראשית יש בעיה לשונית בטענתם, כל העדה-נאמר בלשון יחיד, כולם קדושים-בלשון רבים, מדוע הם עוברים מיחיד לרבים? שנית לאיזו עדה הם מתכוונים: לכל עם ישראל? לכל הבכורים? לבני ראובן או לכל שבט לוי?
מדוע את טענתם כלפי משה ואהרן הם אומרים בזמן עתיד, "מדוע תתנשאו", ולא בלשון עבר כמו שהיה צפוי שיאמרו?
המעבר מדיבור על העדה כיחידה, לדיבור על כולם ברבים, יכולה להתפרש בכמה אופנים: או שלדידם אין כלל, רק פרטים, האומה הינה אוסף של פרטים ותו לא, אז אם השם השרה שכינתו בתוכנו סימן שאנו כפרטים קדושים, ואילו לאמיתו של דבר, השכינה בישראל נובעת מקדושת הכלל, כנסת ישראל קדושה, כולך יפה רעיתי ומום אין בך, ואנו האנשים הפרטיים יכולים לזכות לקדושה מכח התחברותנו לציבור. אמנם התורה מצוה אותנו "קדושים תהיו" אבל זו המטרה ולא המציאות. או נאמר שטענתם היתה שכל העדה קדושה ברמה כזו שהקדושה מתפרטת לכל הפרטים, לא רק העדה קדושה אלא אפילו כל חבריה כאלה.
שאלנו על איזו עדה הם מדברים, אפשר שכל אחד מהם התכוון לעדה אחרת, כי גם שאיפותיהם היו שונות. כך מבאר המלבי"ם:
ויקהלו ר"ל הנה לפ"ז כל עדת קרח היו מתנגדים זל"ז, שמחלוקת דתן ואבירם מתנגד לא לבד שלא תנתן הכהונה הגדולה לקרח כי גם התנגדו לכל שבט לוי ועמדתם בכלל, שלפי דעתם זה מגיע לשבט ראובן, והר"ן אנשים היו מתנגדים לשניהם, כי רצו שתנתן הכהונה לנשיאי העדה או לבכורי פטרי רחם,. אז כיצד בכלל הם הצליחו להתאגד אם כל אחד רצה משהו אחר? עונה המלבי"ם: אמר שנקהלו בזה במה שכלם היו חולקים על משה ועל אהרן, בזה היו למקהלה אחת, המשותף ביניהם היה "רק לא משה ואהרן" וכידוע מקהלות כאלה אין סופם להתקיים, לא יחזיקו מעמד.
הנה הארי הקדוש מבאר שלעתיד לבוא תתקבל טענתו של קורח , והלוים שבמשך ההיסטוריה היו משרתים את הכהנים יתגלגלו בזרע הכהנים וישרתו הם בקודש, ונשמות הכהנים יתגלגלו בזרע הלוים. יוצא מדבריו שקורח טעה בזמן, הרגיש משהו נכון בטענתו, אבל דחף הכבוד העביר אותו על דעתו.
גם טענת כל העדה כולם קדושים, שלא היתה נכונה לשעתה, בעתיד תלך ותתגלה. ואז גם יובן הלשון "מדוע תתנשאו" שמובא בזמן עתיד, כי בעתיד לא יהיה שוב צורך למתווכים בין הקב"ה לישראל. ומצאנו שמשה רבנו אכן ציפה לזה באומרו, "וּמִי יִתֵּן כָּל עַם יְ-הוָה נְבִיאִים כִּי יִתֵּן יְ-הוָה אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם." ואפשר שמשה רבנו כשאומר "בוקר ויודע ה'" מדבר על העתיד כשיגיע בוקרו של העולם, דהיינו הגאולה, הקב"ה יגלה לעין כל מיהם הקדושים , כל העולם יכיר בעם ישראל שאנו זרע ברך השם.
מיהו ברור שגם בעתיד כשנזכה שהשם ישפוך את רוחו על כולם, אין הכוונה שכולם יהיו שווים, כולם באותה דרגה. עדין ישארו דרגות, יהיו קטנים ויהיו גדולים, כל אחד כפי פועלו וזכויותיו.
וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְ-הוָה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם יְ-הוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד.
שבת שלום לכולם, בעז מלט.
בס"ד לפרשת קורח התשפ"ב
עיקרה של הפרשה סובב על מחלוקת קורח ועדתו, על טענתם כלפי משה ואהרן: רַב־לָכֶם כִּי כׇל־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְ-הֹוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל־קְהַל יְ-הֹוָה׃ צועקת כאן השאלה, כיצד בכלל היתה הווה אמינא לטעון על משה ואהרן טענה כה הזויה, משה שהתורה מעידה עליו "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו [עָנָיו] מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה."(במדבר יב,ג) ואף אהרן אחיו היתה ענו ביותר, אז כיצד בכלל יכל מישהו להעלות כזה שקר גס ולטעון שהם מתנשאים על עם ישראל?
יש אומרים שבאמת דוקא על מי שעניו ביותר יש אפשרות לטעון כזו טענה, כי כל אחד שיודע שאיננו ענו כל כך, ממילא הוא נזהר ומחשב דרכיו ודיבורו באופן שלא ישתמע מדבריו שהוא מתנשא על אחרים, אבל ענו אמיתי כיוון שהוא איננו נחשב בעיני עצמו לכלום, ממילא גם אין הווה אמינא שהוא צריך להיזהר בדיבורו שמא יחשבו שהוא מתנשא על אחרים, וכי מי יהין לחשוב שאני מתנשא על אחרים, אדם שפל שכמוני, ולכן דוקא אדם עניו ביותר אפשרי שהתנהגותו תוכל להתפרש כהתנשאות והתגאות.
אפשרות אחרת להבין את הדבר, אמנם משה היה גדול הענווים,( או צריך לומר קטן הענווים ) אבל מידת הענווה ביסודה הינה מידה ביחס שביננו לבין ריבונו של עולם, העמדה הנפשית של משה רבינו מול השם יתברך היתה של ביטול גמור, שאין לו מעצמו כלום, וכל השפע, החכמה, העצה והתבונה רק מאיתו יתברך. אבל בנוגע להנהגת עם ישראל הדברים קצת שונים, משה רבינו בוודאי נהג בכבוד עם כל ישראל, אנו רואים כאן בפרשה שמשה הלך לאוהלי קורח ועדתו, כדי לכבדם ואולי בכך לעצור את המחלוקת באיבה. אבל ברור שעם זה משה נהג כבוד בעצמו לא מצד עצמו אלא מצד טובת האומה, כמו שמלמדים אותנו חז"ל שמלך אסור לו למחול על כבודו, "מֶלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל שֶׁנֶּאֱמַר שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ"(קידושין לב), ולכן מצד הנהגת הציבור היה אפשר לראות ולחשוב שמשה ואהרן מתנשאים על הציבור.
לעומת הסברים אלו, לרבי צדוק הכהן מלובלין הסבר אחר לגמרי, אדרבה דוקא בגלל שמשה רבינו היה בתכלית הענווה, הפוך לגמרי שהטענה שנטענה כנגדו, בגלל זה כך העלילו עליו ועל אהרן שהם מתנשאים, וכך הוא כותב: וידוע כי כל שקר שאומרים על אדם הוא מה שאותו אדם מיוחד לטובה באותו דבר כמ"ש למשה מדוע תתנשאו וגו' ונא' והאיש משה ענו וגו'.(צדקת הצדיק קנ"ז)
באמת למה זה כך?
מבאר מורו בעל מי השילוח: ומדוע תתנשאו על קהל ה'. כתוב (ישעיה נ"א, ט"ו) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך. והענין בזה כי בכל נפש מישראל נמצא נקודה טובה ויקרה אשר חלק לה השי"ת בפרט, אך בעוה"ז הנקודה הזאת היא בלבוש שנראה להיפך וזה פירש ובצל ידי כסיתיך. והנה גם לנפשות יקרות תיקן הש"י לבושים הנראים היפך מיקרותם. וכמו כן מרע"ה מאחר שהכתוב מעיד עליו שהיה עניו מאד והיה על הלבוש ההיפך. ולכן טענו עליו שרוצה בהתנשאות וכן דהע"ה שהיתה מידתו להיטיב לכל ישראל והיה אוהב ישראל כדאיתא במדרש שוחר טוב [מזמור א'] יבקש רצון זה דוד שהיה אוהב את ישראל, ועליו נאמר (דברים י"ז, ט"ו) מקרב אחיך תשים עליך מלך היינו מי שנמצא בו אהבה לכלל ישראל. ועל הלבוש היה נראה להיפך כדאיתא (בגמ') (בראשית רבה פרשה ס"ג, י"א) בשעה שראה שמואל את דוד אדמוני אמר שמא ח"ו הוא שופך דמים כעשיו והשיב לו הש"י עם יפה עינים וכו'.(מי השילוח ח"א, פרשת קורח)
הדברים הנפלאים האלו של מי השילוח ורבי צדוק מאירים לנו גם סיפור שמובא בתלמוד, מסופר שם על יוסף בנו של רבי יהושע שמת מוות קליני וחזר לחיים, שאל אותו אביו מה ראית שם? ענה לו בנו: עולם הפוך ראיתי. ענה לו אביו רבי יהושע: עולם ברור ראית.(בבא בתרא י,ע"ב) למדנו שכיוון שהלבוש של האדם כאן בעולם הינו הפוך מפנימיותו, לא פלא שבשמים האנשים נראים הפוך ממראיהם כאן למטה.
נראה שהלבוש הזה שנראה הפוך מאותה נקודה טובה הנמצאת בתוכנו, מבלבל לא רק את שאר הבריות לחשוב עלינו הפך מה שאנחנו, אלא אפילו את עצמנו הוא מבלבל, במה שאנו הכי מוכשרים לפעול בעולם, אנו חושבים שאין זה תחומנו וכשרוננו. וכך ממש כותב רבי צדוק: באותו דבר שבו החיסרון של אדם באותו דבר ועל ידיה עצמו הוא מעלתו (צדקת הצדיק ע).
למדנו דרך למצוא את הנקודה הטובה המיוחדת לנו, אפשרות אחת לראות מה אוהבים האנשים לרנן עלינו, אפשרות שניה לבדוק מה היצר הרע שלנו מאוד לא רוצה שנעשה ומנסה לשכנע אותנו שזה לא בשבילנו, אפשרות שלישית שנשאל את עצמנו מה החיסרון הכי גדול שלנו. גם למדנו שלא כל מה שאומרים על אנשים באמת נכון, ואם הוא לא נכון אז אדרבה, מה שמעלילים עליהם, זהו הפך גמור למה שהם באמת. אז מה נלמד מזה שטוענים כלפי עם ישראל, שהוא העם המסוכן ביותר לשלום העולם?(סקר האיחוד האירופי ,התפרסם בשנת תשס"ד)
עיקרה של הפרשה סובב על מחלוקת קורח ועדתו, על טענתם כלפי משה ואהרן: רַב־לָכֶם כִּי כׇל־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְ-הֹוָה וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל־קְהַל יְ-הֹוָה׃ צועקת כאן השאלה, כיצד בכלל היתה הווה אמינא לטעון על משה ואהרן טענה כה הזויה, משה שהתורה מעידה עליו "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה ענו [עָנָיו] מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה."(במדבר יב,ג) ואף אהרן אחיו היתה ענו ביותר, אז כיצד בכלל יכל מישהו להעלות כזה שקר גס ולטעון שהם מתנשאים על עם ישראל?
יש אומרים שבאמת דוקא על מי שעניו ביותר יש אפשרות לטעון כזו טענה, כי כל אחד שיודע שאיננו ענו כל כך, ממילא הוא נזהר ומחשב דרכיו ודיבורו באופן שלא ישתמע מדבריו שהוא מתנשא על אחרים, אבל ענו אמיתי כיוון שהוא איננו נחשב בעיני עצמו לכלום, ממילא גם אין הווה אמינא שהוא צריך להיזהר בדיבורו שמא יחשבו שהוא מתנשא על אחרים, וכי מי יהין לחשוב שאני מתנשא על אחרים, אדם שפל שכמוני, ולכן דוקא אדם עניו ביותר אפשרי שהתנהגותו תוכל להתפרש כהתנשאות והתגאות.
אפשרות אחרת להבין את הדבר, אמנם משה היה גדול הענווים,( או צריך לומר קטן הענווים ) אבל מידת הענווה ביסודה הינה מידה ביחס שביננו לבין ריבונו של עולם, העמדה הנפשית של משה רבינו מול השם יתברך היתה של ביטול גמור, שאין לו מעצמו כלום, וכל השפע, החכמה, העצה והתבונה רק מאיתו יתברך. אבל בנוגע להנהגת עם ישראל הדברים קצת שונים, משה רבינו בוודאי נהג בכבוד עם כל ישראל, אנו רואים כאן בפרשה שמשה הלך לאוהלי קורח ועדתו, כדי לכבדם ואולי בכך לעצור את המחלוקת באיבה. אבל ברור שעם זה משה נהג כבוד בעצמו לא מצד עצמו אלא מצד טובת האומה, כמו שמלמדים אותנו חז"ל שמלך אסור לו למחול על כבודו, "מֶלֶךְ שֶׁמָּחַל עַל כְּבוֹדוֹ אֵין כְּבוֹדוֹ מָחוּל שֶׁנֶּאֱמַר שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ"(קידושין לב), ולכן מצד הנהגת הציבור היה אפשר לראות ולחשוב שמשה ואהרן מתנשאים על הציבור.
לעומת הסברים אלו, לרבי צדוק הכהן מלובלין הסבר אחר לגמרי, אדרבה דוקא בגלל שמשה רבינו היה בתכלית הענווה, הפוך לגמרי שהטענה שנטענה כנגדו, בגלל זה כך העלילו עליו ועל אהרן שהם מתנשאים, וכך הוא כותב: וידוע כי כל שקר שאומרים על אדם הוא מה שאותו אדם מיוחד לטובה באותו דבר כמ"ש למשה מדוע תתנשאו וגו' ונא' והאיש משה ענו וגו'.(צדקת הצדיק קנ"ז)
באמת למה זה כך?
מבאר מורו בעל מי השילוח: ומדוע תתנשאו על קהל ה'. כתוב (ישעיה נ"א, ט"ו) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך. והענין בזה כי בכל נפש מישראל נמצא נקודה טובה ויקרה אשר חלק לה השי"ת בפרט, אך בעוה"ז הנקודה הזאת היא בלבוש שנראה להיפך וזה פירש ובצל ידי כסיתיך. והנה גם לנפשות יקרות תיקן הש"י לבושים הנראים היפך מיקרותם. וכמו כן מרע"ה מאחר שהכתוב מעיד עליו שהיה עניו מאד והיה על הלבוש ההיפך. ולכן טענו עליו שרוצה בהתנשאות וכן דהע"ה שהיתה מידתו להיטיב לכל ישראל והיה אוהב ישראל כדאיתא במדרש שוחר טוב [מזמור א'] יבקש רצון זה דוד שהיה אוהב את ישראל, ועליו נאמר (דברים י"ז, ט"ו) מקרב אחיך תשים עליך מלך היינו מי שנמצא בו אהבה לכלל ישראל. ועל הלבוש היה נראה להיפך כדאיתא (בגמ') (בראשית רבה פרשה ס"ג, י"א) בשעה שראה שמואל את דוד אדמוני אמר שמא ח"ו הוא שופך דמים כעשיו והשיב לו הש"י עם יפה עינים וכו'.(מי השילוח ח"א, פרשת קורח)
הדברים הנפלאים האלו של מי השילוח ורבי צדוק מאירים לנו גם סיפור שמובא בתלמוד, מסופר שם על יוסף בנו של רבי יהושע שמת מוות קליני וחזר לחיים, שאל אותו אביו מה ראית שם? ענה לו בנו: עולם הפוך ראיתי. ענה לו אביו רבי יהושע: עולם ברור ראית.(בבא בתרא י,ע"ב) למדנו שכיוון שהלבוש של האדם כאן בעולם הינו הפוך מפנימיותו, לא פלא שבשמים האנשים נראים הפוך ממראיהם כאן למטה.
נראה שהלבוש הזה שנראה הפוך מאותה נקודה טובה הנמצאת בתוכנו, מבלבל לא רק את שאר הבריות לחשוב עלינו הפך מה שאנחנו, אלא אפילו את עצמנו הוא מבלבל, במה שאנו הכי מוכשרים לפעול בעולם, אנו חושבים שאין זה תחומנו וכשרוננו. וכך ממש כותב רבי צדוק: באותו דבר שבו החיסרון של אדם באותו דבר ועל ידיה עצמו הוא מעלתו (צדקת הצדיק ע).
למדנו דרך למצוא את הנקודה הטובה המיוחדת לנו, אפשרות אחת לראות מה אוהבים האנשים לרנן עלינו, אפשרות שניה לבדוק מה היצר הרע שלנו מאוד לא רוצה שנעשה ומנסה לשכנע אותנו שזה לא בשבילנו, אפשרות שלישית שנשאל את עצמנו מה החיסרון הכי גדול שלנו. גם למדנו שלא כל מה שאומרים על אנשים באמת נכון, ואם הוא לא נכון אז אדרבה, מה שמעלילים עליהם, זהו הפך גמור למה שהם באמת. אז מה נלמד מזה שטוענים כלפי עם ישראל, שהוא העם המסוכן ביותר לשלום העולם?(סקר האיחוד האירופי ,התפרסם בשנת תשס"ד)
בס"ד לפרשת קורח התשפ"ג
הסערה שככה, קרח ועדתו במעמקי האדמה, מאתיים וחמישים הבכירים מקטירי הקטורת גם הם כבר שרופים,ואפילו המגפה כבר נעצרה, אך דווקא עכשיו שנראה שהכל כבר נרגע, משה רבנו בשליחות ה' פותח את הנושא מחדש ועורך את ניסוי המטות הפומבי:
דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כׇּל־נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת אִישׁ אֶת־שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל־מַטֵּהוּ׃
וְאֵת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּב עַל־מַטֵּה לֵוִי כִּי מַטֶּה אֶחָד לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם׃
וְהִנַּחְתָּם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הָעֵדוּת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה׃
וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר־בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי אֶת־תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶם׃(במדבר יז,טז'-כ')
השאלה הזועקת היא: למה עכשיו?
די, כולם כבר ראו שאהרן הוא הכהן?
ועוד, בשביל מה צריך את השמות של הנשיאים שיופיעו על המטות?
הקושיה מובלטת ביתר שאת באמירה "האיש אשר אבחר בו" כאילו שיש כאן איזה בחירות, כאשר לכולם כבר ברור שאהרון הוא הכהן הנבחר?
ולסיום השאלות, מטרת הניסוי לפי ההגדרה של הפסוק הוא: שהתלונות של העם יגמרו, איזה תלונות מדובר כאן, הלא אנו כבר לאחר הסערה ואין כעת תלונות של בני ישראל?
כל זה מכוון אותנו להבין, שמדובר כאן על מסקנות גדולות יותר, שחורגות מהמיקום של הסיפור המקומי של מחלוקת קרח, יש כאן סיפור גדול של מציאת המקום של כל אחד ואחד במרקם החיים, כי לו קורח היה מכיר את מקומו ושמח בחלקו הרי לא היה נכנס לשטות זו, דתן ואבירם היו שמחים בחלקם גם הם אילו היו יודעים את מקומם, גם שרפתם של מאתיים חמישים נשיאי העדה שהשתוקקו לשרת בקודש, באה מטעות בשיקול הדעת על מקומם הנכון, ההשתוקקות להקטיר קטורת מעל ההשגה הרוחנית שהיו מתאימים לה אכן הרימה את נשמתם למרומים, אך היות והגוף נשאר כאן, נפרדה להם הנשמה מהגוף.
הדברים כמובן נכונים לכל הדורות, כמה מאיתנו מרגישים שלא נמצאים במקומם הנכון? כמה מאיתנו חושבים שאם אני הייתי המנהיג במקום פלוני אלמוני בטח מצב האומה המועצה או הישיבה היה טוב שבעתיים?
הפתרון של הקב"ה הוא ניסוי המטות, הוא בא להוכיח לעם כי לא רק שהכהנים ואהרן נבחרו לכהונת עולם, אלא להסב את תשומת ליבם שמטרת העל היא שכל המטות יפרחו. שכל השבטים יבטאו ויממשו את סגולתם. זהו אשר אבחר בו בלשון עתיד, כל שבט ושבט יפרח בזמן שלו כשיהיה הוא המתאים לפרוח ולהנהיג. ולכן גם נרשמו שמותם על מטותם, כי שמו של אדם מבטא את יעודו. מה מבטאת פריחת כל מטות השבטים בעתיד אחר שהכהונה נתונה עולמית לבני אהרן? אומר רבי אליעזר "אֵין לְךָ כׇּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הֶעֱמִיד מִמֶּנּוּ שׁוֹפֵט." ועוד הוא אמר "אֵין לְךָ כׇּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָצְאוּ מִמֶּנּוּ נְבִיאִים."(מסכת סוכה כז' ע"ב) נמצא לפי רבי אליעזר שאכן ישנן כוחות מיוחדים בכל אחד מהשבטים שבבוא היום יתרמו את תרומתם לכלל האומה,שינהיגו בכתר מלכות או נבואה, לכן אומרת התורה אשר אבחר בו בעתיד. כל שבט ושבט יפרח בזמן המתאים לכך.
וכך אומר מי השילוח מאיזביצא : ענין המטות שציווה הקב"ה ליקח אחר מעשה קרח, כי מטה רומז על חיים כידוע, דכתיב [זכריה ח',ד'] ואיש משענתו בידו, וציוה הש"י ליקח המטות לרמוז כי לעתיד יראה הש"י לכל אחד ואחד שיגיע לחלקו ומקומו האמיתי בחיים הנצחיים ולא יתאווה לחלק חברו, כי קודם שנתברר לכל אחד חלקו משתוקק לו נחלת חבירו, כמו שהיה מחלוקת קרח שהיה רוצה ומשתוקק לחלק אהרן הכהן, וזה היה ענין המטות שהראה הש"י לכאו"א את מקומו שיש לכאו"א מקום טוב ולא התלוננו על חלק אהרן, ומה שתרגם אונקלוס על "ויראו ויקחו איש מטהו" ואשתמודעי ולא תרגום וחזי כי ואשתמודעי [הוא כמו שני אחים שלא ראו זה את זה זמן כביר ואחר כן ראו זה את זה והכירו זה את זה, וכן בכאן שהראה השי"ת לכל אחד חלק החיים שלו והכירו אותו יען שכל אחד ראה אותו קודם בואו לעולם הזה] והיינו שהבינו ועמדו על ברור הדבר והכירו עומק שורש כל אחד ואחד, ואף שלא נאמר פריחה רק על מטה אהרן נראה שכל המטות פרחו, רק שעל מטה אהרן נגמל פרותיו, כי חלק אהרן הוא שלימות בעוה"ז בכל מעשה ומעשה ולא שיעשה מעשה שיצרך עוד בירר אח"כ, אבל שאר השבטים אינם כן רק בירורם צריך זמן, אף שנמצא שבטים שיקרותם גדולה מיקרת כהונה כמו שבט יהודא מ"מ השלמתם צריך זמן,(מי השילוח חלק א,פרשת קורח)
למדנו מכאן על הצורך להכיר בחלק שלנו המיוחד לנו, להכיר במטה המיוחד שלנו, אשר הוא חלק החיים שה' הראה לנו לפני שירדנו לעולם הזה, תפקידנו לאהוב את החלק הזה, לחיות בשמחה- וכך לא ניפול לקנאה ותחרות, ולא נשתוקק לחלק של חברינו, כמובן שכך גם לא ננסה להנמיך את האחרים כדי להרגיש שווים,
התוצאה: החיים שלנו ושל כלל העם יהיו הרבה יותר מאושרים.
הסערה שככה, קרח ועדתו במעמקי האדמה, מאתיים וחמישים הבכירים מקטירי הקטורת גם הם כבר שרופים,ואפילו המגפה כבר נעצרה, אך דווקא עכשיו שנראה שהכל כבר נרגע, משה רבנו בשליחות ה' פותח את הנושא מחדש ועורך את ניסוי המטות הפומבי:
דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כׇּל־נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת אִישׁ אֶת־שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל־מַטֵּהוּ׃
וְאֵת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּב עַל־מַטֵּה לֵוִי כִּי מַטֶּה אֶחָד לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם׃
וְהִנַּחְתָּם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הָעֵדוּת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה׃
וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר־בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי אֶת־תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶם׃(במדבר יז,טז'-כ')
השאלה הזועקת היא: למה עכשיו?
די, כולם כבר ראו שאהרן הוא הכהן?
ועוד, בשביל מה צריך את השמות של הנשיאים שיופיעו על המטות?
הקושיה מובלטת ביתר שאת באמירה "האיש אשר אבחר בו" כאילו שיש כאן איזה בחירות, כאשר לכולם כבר ברור שאהרון הוא הכהן הנבחר?
ולסיום השאלות, מטרת הניסוי לפי ההגדרה של הפסוק הוא: שהתלונות של העם יגמרו, איזה תלונות מדובר כאן, הלא אנו כבר לאחר הסערה ואין כעת תלונות של בני ישראל?
כל זה מכוון אותנו להבין, שמדובר כאן על מסקנות גדולות יותר, שחורגות מהמיקום של הסיפור המקומי של מחלוקת קרח, יש כאן סיפור גדול של מציאת המקום של כל אחד ואחד במרקם החיים, כי לו קורח היה מכיר את מקומו ושמח בחלקו הרי לא היה נכנס לשטות זו, דתן ואבירם היו שמחים בחלקם גם הם אילו היו יודעים את מקומם, גם שרפתם של מאתיים חמישים נשיאי העדה שהשתוקקו לשרת בקודש, באה מטעות בשיקול הדעת על מקומם הנכון, ההשתוקקות להקטיר קטורת מעל ההשגה הרוחנית שהיו מתאימים לה אכן הרימה את נשמתם למרומים, אך היות והגוף נשאר כאן, נפרדה להם הנשמה מהגוף.
הדברים כמובן נכונים לכל הדורות, כמה מאיתנו מרגישים שלא נמצאים במקומם הנכון? כמה מאיתנו חושבים שאם אני הייתי המנהיג במקום פלוני אלמוני בטח מצב האומה המועצה או הישיבה היה טוב שבעתיים?
הפתרון של הקב"ה הוא ניסוי המטות, הוא בא להוכיח לעם כי לא רק שהכהנים ואהרן נבחרו לכהונת עולם, אלא להסב את תשומת ליבם שמטרת העל היא שכל המטות יפרחו. שכל השבטים יבטאו ויממשו את סגולתם. זהו אשר אבחר בו בלשון עתיד, כל שבט ושבט יפרח בזמן שלו כשיהיה הוא המתאים לפרוח ולהנהיג. ולכן גם נרשמו שמותם על מטותם, כי שמו של אדם מבטא את יעודו. מה מבטאת פריחת כל מטות השבטים בעתיד אחר שהכהונה נתונה עולמית לבני אהרן? אומר רבי אליעזר "אֵין לְךָ כׇּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הֶעֱמִיד מִמֶּנּוּ שׁוֹפֵט." ועוד הוא אמר "אֵין לְךָ כׇּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יָצְאוּ מִמֶּנּוּ נְבִיאִים."(מסכת סוכה כז' ע"ב) נמצא לפי רבי אליעזר שאכן ישנן כוחות מיוחדים בכל אחד מהשבטים שבבוא היום יתרמו את תרומתם לכלל האומה,שינהיגו בכתר מלכות או נבואה, לכן אומרת התורה אשר אבחר בו בעתיד. כל שבט ושבט יפרח בזמן המתאים לכך.
וכך אומר מי השילוח מאיזביצא : ענין המטות שציווה הקב"ה ליקח אחר מעשה קרח, כי מטה רומז על חיים כידוע, דכתיב [זכריה ח',ד'] ואיש משענתו בידו, וציוה הש"י ליקח המטות לרמוז כי לעתיד יראה הש"י לכל אחד ואחד שיגיע לחלקו ומקומו האמיתי בחיים הנצחיים ולא יתאווה לחלק חברו, כי קודם שנתברר לכל אחד חלקו משתוקק לו נחלת חבירו, כמו שהיה מחלוקת קרח שהיה רוצה ומשתוקק לחלק אהרן הכהן, וזה היה ענין המטות שהראה הש"י לכאו"א את מקומו שיש לכאו"א מקום טוב ולא התלוננו על חלק אהרן, ומה שתרגם אונקלוס על "ויראו ויקחו איש מטהו" ואשתמודעי ולא תרגום וחזי כי ואשתמודעי [הוא כמו שני אחים שלא ראו זה את זה זמן כביר ואחר כן ראו זה את זה והכירו זה את זה, וכן בכאן שהראה השי"ת לכל אחד חלק החיים שלו והכירו אותו יען שכל אחד ראה אותו קודם בואו לעולם הזה] והיינו שהבינו ועמדו על ברור הדבר והכירו עומק שורש כל אחד ואחד, ואף שלא נאמר פריחה רק על מטה אהרן נראה שכל המטות פרחו, רק שעל מטה אהרן נגמל פרותיו, כי חלק אהרן הוא שלימות בעוה"ז בכל מעשה ומעשה ולא שיעשה מעשה שיצרך עוד בירר אח"כ, אבל שאר השבטים אינם כן רק בירורם צריך זמן, אף שנמצא שבטים שיקרותם גדולה מיקרת כהונה כמו שבט יהודא מ"מ השלמתם צריך זמן,(מי השילוח חלק א,פרשת קורח)
למדנו מכאן על הצורך להכיר בחלק שלנו המיוחד לנו, להכיר במטה המיוחד שלנו, אשר הוא חלק החיים שה' הראה לנו לפני שירדנו לעולם הזה, תפקידנו לאהוב את החלק הזה, לחיות בשמחה- וכך לא ניפול לקנאה ותחרות, ולא נשתוקק לחלק של חברינו, כמובן שכך גם לא ננסה להנמיך את האחרים כדי להרגיש שווים,
התוצאה: החיים שלנו ושל כלל העם יהיו הרבה יותר מאושרים.
בס"ד לפרשת קורח התשפ"ד
בס"ד לפרשת קורח התשפ"ה
בס"ד לפרשת קורח התשפ"ו
מה בכל אופן נכון בטענות קורח ועדתו?
מחלוקת קורח ועדתו הסתיימה בצורה קשה: דתן ואבירם ומשפחותיהם נבלעו באדמה, ומאתיים וחמישים מקטירי הקטורת נשרפו; ולגבי קורח עצמו לא ברור לחכמים אם היה מן הבלועים או מן השרופים. אבל אף שברור שחטאו ונענשו, עדיין יש להתבונן מה בכל זאת היה נכון בטענותיהם. דבר זה חשוב הן כדי לדעת לזהות את מאפייני המחלוקות הפסולות ולהינצל מהן, והן כדי לברר את הטוב מן הרע.
המשכיות חיובית — בני קורח ושמואל
נאמר בתורה שבני קורח לא מתו, ובספר תהילים ישנם מזמורים שחיברו בני קורח. חז“ל אף מציינים ששמואל הנביא היה צאצא של קורח. המשכיות זו מבטאת כוחות חיוביים שהיו טמונים בו. ואכן, בהתנגדותו של שמואל הנביא לבקשת ישראל למנות להם מלך יש משהו מהתנגדותו של קורח לשררת משה ומאמירתו “כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו”.
“כולם קדושים” — אשת און בן פלת
דוגמה לצדק שבטענת קורח “כולם קדושים” אפשר למצוא בסיפור המעניין על אשתו של און בן פלת. היא הבינה שבעלה אינו עתיד להרוויח מן הסיפור הזה, וניסתה לשכנעו לפרוש. כשטען שכבר נשבע ואינו יכול להפסיק, אמרה לו: אני יודעת שכל העדה כולם קדושים, וכך אני אציל אותך. השקתה אותו יין כדי שיישן, וישבה על פתח האוהל ללא כיסוי ראש; וכל מי שבא לקרוא לו חזר לאחוריו כשראה אותה. מדבריה אנו מבינים שהם באמת חיו בתודעה שכולם קדושים.
טעימה מן הגאולה העתידה
אמנם גם בגאולה העתידה עדיין יהיו מדרגות בעם ישראל, אבל בכל אופן יתממש משהו מטענת “כל העדה כולם קדושים” — כולם יהיו קדושים, וכולם יזכו לנבואה, כנבואת ירמיהו:
כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם־יְ-הֹוָה נָתַתִּי אֶת־תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל־לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם׃ וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת־אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת־יְ-הֹוָה כִּי־כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד־גְּדוֹלָם נְאֻם־יְ-הֹוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֺנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר־עוֹד׃ (ירמיהו לא, לג-לד)
ואילו מדרגות יהיו, אם כולם יהיו מקושרים ישירות לריבונו של עולם? יואל הנביא, בתיאור חזרת הנבואה לעתיד, מתנבא כך:
וְהָיָה אַחֲרֵי־כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת־רוּחִי עַל־כׇּל־בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ׃ (יואל ג, א)
מבאר כאן המלבי“ם את המדרגות השונות: יהיו כאלה שיזכו רק לשפיכת הרוח עליהם; למעלה מהם — אלה שיזכו לחלום חלומות נבואיים; מדרגה גבוהה יותר — אלה שיזכו לחזיונות; והמדרגה הגבוהה ביותר — אלה שיזכו לנבואה.
הרכיב השוויוני באומה
אמנם גם כעת קיים רכיב שוויוני בעם ישראל, וניתן לראות זאת דרך ההלכה של מניין לדברים שבקדושה. כאשר ישנם עשרה גברים יש “מניין”, שמשמעותו השראת שכינה המאפשרת קיום תפילה בציבור. אם יהיו תשעה מגדולי הדור — לא שורה השכינה; ולעומת זאת אם יהיו עשרה אנשים פשוטים ביותר — יש ביניהם השראת שכינה, וניתן לומר קדיש וקדושה.
גם כל אחד מן השבטים, כאשר היו בו לפחות עשרים ושניים אלף איש, זכה להשראת השכינה על השבט; ועם ישראל בכללותו זכה להשראת שכינה כאשר היו בו שש מאות אלף יהודים. אגב, לא רק ביציאת מצרים היו שש מאות אלף יהודים — גם בחזרתנו הנוכחית לארץ ישראל, מיד כשהגענו לשש מאות אלף יהודים, זכינו שתקום המדינה. גם ברכת “חכם הרזים” תלויה בנוכחות מספר זה. המשמעות היא שישנה כמות ההופכת לאיכות: השכינה זקוקה לכמות מסוימת של יהודים כדי לשרות, ולא די באיכות.
אם כן, מה הטעות בטענת קורח?
מבאר שפת אמת:
משה רבינו עליו השלום הראה לו שטועה עצמו. כי אם היה קרח רואה האמת שמדריגת הקדושה אשר יש לו אינו בא מכחו ועוצם ידו. רק מכלל ישראל אשר הקב“ה בחר בהם ונתן קדושה מיוחדת לכהן לוי וישראל לכל אחד כפי מדריגתו א“כ לא היה מתקנא באהרן. אך כי נתגאה קרח שבמעשיו זכה לזה לכן לא האמין שיזכה אהרן בכח עצמו להיות כהן גדול. וקרח אמר כל העדה כולם קדושים. ומשה רבינו עליו השלום אמר אשר יבחר ה' הוא הקדוש. ושניהם אמת כי יש קדושה בכלל ובפרט והוא כלל הצריך לפרט כי בודאי ע“י הנבחר מהשי“ת נמשך קדושה לכל הכלל וכולם קדושים שקבלו הדיברות כו'. ובאמת קדושה זו בא ע“י משה רבינו עליו השלום כמ“ש וקדשתם היום ומחר. וקרח שכח מזה שעיקר הקדושה אשר לו נמשך רק ממשה רבינו ע“ה ואהרן כהן גדול.
השפת אמת מבאר לנו כאן שגם הקדושה המיוחדת של היחידים באה מכוח הכלל — מתוך שהשם יתברך בחר בעם ישראל להיות סגולה מכל העמים. אין הכוונה שכל העדה כולם קדושים מעצמם, אלא שכשנמצאים כל העדה יחד, מופיעה הקדושה של כלל ישראל. וכלל זה, אומר השפת אמת, צריך לפרט: הוא היה זקוק למשה רבנו שיקדש את עם ישראל. גם קורח התקדש על ידי משה רבנו — והוא שכח זאת.
קורח לא הבין שלמרות שהקדושה נובעת מכלל ישראל, היא מופיעה בצורה שונה אצל כל אחד ואחד — ודבר זה יוצר את המדרגות שבין הצדיקים, הבינוניים והרשעים. טעות זו של קורח התבטאה גם בטעות לשונית: הוא אמר “כל העדה כולם קדושים”, ואילו לפי כללי הדקדוק היה צריך לומר “כל העדה כולה קדושה”. למה אמר בלשון רבים “כולם קדושים”? אלא שטעה וחשב שקדושת הכלל השווה גורמת שגם קדושת היחידים תהיה שווה זו לזו.
אחד המרבה ואחד הממעיט
יש עוד ניצוץ קדושה בטענת קורח שצריך לחלץ. בעולם הזה קשה לדעת את מדרגתו האמיתית של כל יהודי, וכך מובא בתלמוד:
מַרְגְּלָא בְּפוּמַּיְיהוּ דְּרַבָּנַן דְּיַבְנֶה: ״אֲנִי בְּרִיָּה, וַחֲבֵרִי בְּרִיָּה. אֲנִי מְלַאכְתִּי בָּעִיר וְהוּא מְלַאכְתּוֹ בַּשָּׂדֶה. אֲנִי מַשְׁכִּים לִמְלַאכְתִּי, וְהוּא מַשְׁכִּים לִמְלַאכְתּוֹ. כְּשֵׁם שֶׁהוּא אֵינוֹ מִתְגַּדֵּר בִּמְלַאכְתִּי, כָּךְ אֲנִי אֵינִי מִתְגַּדֵּר בִּמְלַאכְתּוֹ. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: אֲנִי מַרְבֶּה, וְהוּא מַמְעִיט — שָׁנִינוּ: אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּין לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם״ (ברכות יז ע“א ובעוד מקומות).
המסר של חכמי יבנה חד וחשוב מאוד: אל לנו להתגאות ולחשוב שאנו שווים יותר מאחרים. כל אחד מאיתנו נברא עם כישרונות שונים ועם ייעוד אחר, ואיש אינו יכול לדעת אם היה מצליח יותר מחברו אילו קיבל את כישרונותיו ואת ייעודו של חברו. טעותו של קורח הייתה שאמר למשה ולאהרן “מדוע תתנשאו”, במקום לומר זאת לעצמו.
הנהגת עיגולים לעומת הנהגת יושר
עד כאן ראינו שיש אמנם רכיב שוויוני באומה — שהשראת השכינה תלויה בכמות אנשים, ושאיננו יודעים על נכון מי קדוש יותר ומי פחות; ומאידך ראינו שהקדושה יורדת מן הכלל אל הפרטים דרך הצדיקים, ובראש ובראשונה משה רבנו ואהרן הכהן. בטענת קורח “כׇל־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְ-הֹוָה” אנו שומעים תפיסה של המושג הקבלי “הנהגת עיגולים” — כולנו, כביכול, עומדים במעגל במרחק שווה מאת השם יתברך. לעומת זאת, בתשובת משה לקורח אנו שומעים “הנהגת יושר”:
בֹּקֶר וְיֹדַע יְ-הֹוָה אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ וְאֶת־הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר־בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו׃ (במדבר טז, ה)
מהן שתי הנהגות אלו, ומה יש לנו ללמוד מכך? על פי המקובלים, ה' מנהל את העולם בשתי הנהגות שונות לגמרי, ועם זאת הן עובדות בשיתוף פעולה ביניהן.
“הנהגת עיגולים” היא המערכת המחיה ומכלכלת את העולם ללא תלות בזכויותיהם וצדקותם של הנבראים. זו הארה כללית ואחידה, ללא חלוקה לקטגוריות או למדרגות, ואין בה התחשבות במעשיו של האדם הפרטי. היא מייצגת את האופן שבו הקב“ה מקיף ומחיה את הכול בשווה, מבלי להתמקד בפרטים הקטנים או בשכר ועונש.
“הנהגת יושר” היא הנהגה א-לוהית המכוונת את העולם להגיע לייעודו ככלל, ואת היחידים להגיע לתיקונם בפרט. זו הנהגה מוסרית, שבה השם מתייחס אלינו בהתאם לבחירתנו, ויש בה שכר ועונש. בהנהגת יושר לא כל האנשים שווים: יש מי שנמצא על הישר גבוה יותר וקרוב להשם יתברך, ויש מי שנמצא נמוך יותר — לפעמים כל כך נמוך עד שהוא נבלע באדמה.
הנהגות אלו עובדות בשיתוף פעולה ובאיזונים רבים ביניהן. במבט חיצוני אנו מבחינים שהשם יתברך מחיה ברחמיו את כל בריותיו, גם את הרשעים, ומצפה להם שיתקנו את דרכם. וברקע רצה גם הנהגת היושר — “הפנקס פתוח והיד רושמת”, וכל מעשינו בספר נכתבים. ועדיין ישנם צדיקים המחיים את דורם, מתפללים עליו ומורידים לו קדושה. מבחינה סגולית לכולם יש חיבור לקדושה, ומבחינה מעשית יש צדיקים יותר ויש פחות.
מסר לדורנו
אפילו במחלוקת פסולה כמחלוקת קורח טמון לעיתים ניצוץ של אמת, שעלינו לחלץ ולברר. קדושת היחיד אינה באה מכוחו שלו, אלא נמשכת מן הכלל ומן הצדיקים שבדור — ובראשם משה רבנו. עלינו לנהוג בענווה ולא למדוד את ערכנו מול זולתנו, שכן “אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לשמים”. השם מנהיג את עולמו גם ב“עיגולים” המחיים את הכול בשווה, וגם ב“יושר” המבחין בין איש לרעהו לפי בחירתו. לעתיד לבוא תתפשט הקדושה על הכול, ועם זאת יישמרו המדרגות שבין הבריות.
מה בכל אופן נכון בטענות קורח ועדתו?
מחלוקת קורח ועדתו הסתיימה בצורה קשה: דתן ואבירם ומשפחותיהם נבלעו באדמה, ומאתיים וחמישים מקטירי הקטורת נשרפו; ולגבי קורח עצמו לא ברור לחכמים אם היה מן הבלועים או מן השרופים. אבל אף שברור שחטאו ונענשו, עדיין יש להתבונן מה בכל זאת היה נכון בטענותיהם. דבר זה חשוב הן כדי לדעת לזהות את מאפייני המחלוקות הפסולות ולהינצל מהן, והן כדי לברר את הטוב מן הרע.
המשכיות חיובית — בני קורח ושמואל
נאמר בתורה שבני קורח לא מתו, ובספר תהילים ישנם מזמורים שחיברו בני קורח. חז“ל אף מציינים ששמואל הנביא היה צאצא של קורח. המשכיות זו מבטאת כוחות חיוביים שהיו טמונים בו. ואכן, בהתנגדותו של שמואל הנביא לבקשת ישראל למנות להם מלך יש משהו מהתנגדותו של קורח לשררת משה ומאמירתו “כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', ומדוע תתנשאו”.
“כולם קדושים” — אשת און בן פלת
דוגמה לצדק שבטענת קורח “כולם קדושים” אפשר למצוא בסיפור המעניין על אשתו של און בן פלת. היא הבינה שבעלה אינו עתיד להרוויח מן הסיפור הזה, וניסתה לשכנעו לפרוש. כשטען שכבר נשבע ואינו יכול להפסיק, אמרה לו: אני יודעת שכל העדה כולם קדושים, וכך אני אציל אותך. השקתה אותו יין כדי שיישן, וישבה על פתח האוהל ללא כיסוי ראש; וכל מי שבא לקרוא לו חזר לאחוריו כשראה אותה. מדבריה אנו מבינים שהם באמת חיו בתודעה שכולם קדושים.
טעימה מן הגאולה העתידה
אמנם גם בגאולה העתידה עדיין יהיו מדרגות בעם ישראל, אבל בכל אופן יתממש משהו מטענת “כל העדה כולם קדושים” — כולם יהיו קדושים, וכולם יזכו לנבואה, כנבואת ירמיהו:
כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם־יְ-הֹוָה נָתַתִּי אֶת־תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל־לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ־לִי לְעָם׃ וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת־רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת־אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת־יְ-הֹוָה כִּי־כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד־גְּדוֹלָם נְאֻם־יְ-הֹוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֺנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר־עוֹד׃ (ירמיהו לא, לג-לד)
ואילו מדרגות יהיו, אם כולם יהיו מקושרים ישירות לריבונו של עולם? יואל הנביא, בתיאור חזרת הנבואה לעתיד, מתנבא כך:
וְהָיָה אַחֲרֵי־כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת־רוּחִי עַל־כׇּל־בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ׃ (יואל ג, א)
מבאר כאן המלבי“ם את המדרגות השונות: יהיו כאלה שיזכו רק לשפיכת הרוח עליהם; למעלה מהם — אלה שיזכו לחלום חלומות נבואיים; מדרגה גבוהה יותר — אלה שיזכו לחזיונות; והמדרגה הגבוהה ביותר — אלה שיזכו לנבואה.
הרכיב השוויוני באומה
אמנם גם כעת קיים רכיב שוויוני בעם ישראל, וניתן לראות זאת דרך ההלכה של מניין לדברים שבקדושה. כאשר ישנם עשרה גברים יש “מניין”, שמשמעותו השראת שכינה המאפשרת קיום תפילה בציבור. אם יהיו תשעה מגדולי הדור — לא שורה השכינה; ולעומת זאת אם יהיו עשרה אנשים פשוטים ביותר — יש ביניהם השראת שכינה, וניתן לומר קדיש וקדושה.
גם כל אחד מן השבטים, כאשר היו בו לפחות עשרים ושניים אלף איש, זכה להשראת השכינה על השבט; ועם ישראל בכללותו זכה להשראת שכינה כאשר היו בו שש מאות אלף יהודים. אגב, לא רק ביציאת מצרים היו שש מאות אלף יהודים — גם בחזרתנו הנוכחית לארץ ישראל, מיד כשהגענו לשש מאות אלף יהודים, זכינו שתקום המדינה. גם ברכת “חכם הרזים” תלויה בנוכחות מספר זה. המשמעות היא שישנה כמות ההופכת לאיכות: השכינה זקוקה לכמות מסוימת של יהודים כדי לשרות, ולא די באיכות.
אם כן, מה הטעות בטענת קורח?
מבאר שפת אמת:
משה רבינו עליו השלום הראה לו שטועה עצמו. כי אם היה קרח רואה האמת שמדריגת הקדושה אשר יש לו אינו בא מכחו ועוצם ידו. רק מכלל ישראל אשר הקב“ה בחר בהם ונתן קדושה מיוחדת לכהן לוי וישראל לכל אחד כפי מדריגתו א“כ לא היה מתקנא באהרן. אך כי נתגאה קרח שבמעשיו זכה לזה לכן לא האמין שיזכה אהרן בכח עצמו להיות כהן גדול. וקרח אמר כל העדה כולם קדושים. ומשה רבינו עליו השלום אמר אשר יבחר ה' הוא הקדוש. ושניהם אמת כי יש קדושה בכלל ובפרט והוא כלל הצריך לפרט כי בודאי ע“י הנבחר מהשי“ת נמשך קדושה לכל הכלל וכולם קדושים שקבלו הדיברות כו'. ובאמת קדושה זו בא ע“י משה רבינו עליו השלום כמ“ש וקדשתם היום ומחר. וקרח שכח מזה שעיקר הקדושה אשר לו נמשך רק ממשה רבינו ע“ה ואהרן כהן גדול.
השפת אמת מבאר לנו כאן שגם הקדושה המיוחדת של היחידים באה מכוח הכלל — מתוך שהשם יתברך בחר בעם ישראל להיות סגולה מכל העמים. אין הכוונה שכל העדה כולם קדושים מעצמם, אלא שכשנמצאים כל העדה יחד, מופיעה הקדושה של כלל ישראל. וכלל זה, אומר השפת אמת, צריך לפרט: הוא היה זקוק למשה רבנו שיקדש את עם ישראל. גם קורח התקדש על ידי משה רבנו — והוא שכח זאת.
קורח לא הבין שלמרות שהקדושה נובעת מכלל ישראל, היא מופיעה בצורה שונה אצל כל אחד ואחד — ודבר זה יוצר את המדרגות שבין הצדיקים, הבינוניים והרשעים. טעות זו של קורח התבטאה גם בטעות לשונית: הוא אמר “כל העדה כולם קדושים”, ואילו לפי כללי הדקדוק היה צריך לומר “כל העדה כולה קדושה”. למה אמר בלשון רבים “כולם קדושים”? אלא שטעה וחשב שקדושת הכלל השווה גורמת שגם קדושת היחידים תהיה שווה זו לזו.
אחד המרבה ואחד הממעיט
יש עוד ניצוץ קדושה בטענת קורח שצריך לחלץ. בעולם הזה קשה לדעת את מדרגתו האמיתית של כל יהודי, וכך מובא בתלמוד:
מַרְגְּלָא בְּפוּמַּיְיהוּ דְּרַבָּנַן דְּיַבְנֶה: ״אֲנִי בְּרִיָּה, וַחֲבֵרִי בְּרִיָּה. אֲנִי מְלַאכְתִּי בָּעִיר וְהוּא מְלַאכְתּוֹ בַּשָּׂדֶה. אֲנִי מַשְׁכִּים לִמְלַאכְתִּי, וְהוּא מַשְׁכִּים לִמְלַאכְתּוֹ. כְּשֵׁם שֶׁהוּא אֵינוֹ מִתְגַּדֵּר בִּמְלַאכְתִּי, כָּךְ אֲנִי אֵינִי מִתְגַּדֵּר בִּמְלַאכְתּוֹ. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: אֲנִי מַרְבֶּה, וְהוּא מַמְעִיט — שָׁנִינוּ: אֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּין לִבּוֹ לַשָּׁמַיִם״ (ברכות יז ע“א ובעוד מקומות).
המסר של חכמי יבנה חד וחשוב מאוד: אל לנו להתגאות ולחשוב שאנו שווים יותר מאחרים. כל אחד מאיתנו נברא עם כישרונות שונים ועם ייעוד אחר, ואיש אינו יכול לדעת אם היה מצליח יותר מחברו אילו קיבל את כישרונותיו ואת ייעודו של חברו. טעותו של קורח הייתה שאמר למשה ולאהרן “מדוע תתנשאו”, במקום לומר זאת לעצמו.
הנהגת עיגולים לעומת הנהגת יושר
עד כאן ראינו שיש אמנם רכיב שוויוני באומה — שהשראת השכינה תלויה בכמות אנשים, ושאיננו יודעים על נכון מי קדוש יותר ומי פחות; ומאידך ראינו שהקדושה יורדת מן הכלל אל הפרטים דרך הצדיקים, ובראש ובראשונה משה רבנו ואהרן הכהן. בטענת קורח “כׇל־הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם יְ-הֹוָה” אנו שומעים תפיסה של המושג הקבלי “הנהגת עיגולים” — כולנו, כביכול, עומדים במעגל במרחק שווה מאת השם יתברך. לעומת זאת, בתשובת משה לקורח אנו שומעים “הנהגת יושר”:
בֹּקֶר וְיֹדַע יְ-הֹוָה אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ וְאֶת־הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר־בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו׃ (במדבר טז, ה)
מהן שתי הנהגות אלו, ומה יש לנו ללמוד מכך? על פי המקובלים, ה' מנהל את העולם בשתי הנהגות שונות לגמרי, ועם זאת הן עובדות בשיתוף פעולה ביניהן.
“הנהגת עיגולים” היא המערכת המחיה ומכלכלת את העולם ללא תלות בזכויותיהם וצדקותם של הנבראים. זו הארה כללית ואחידה, ללא חלוקה לקטגוריות או למדרגות, ואין בה התחשבות במעשיו של האדם הפרטי. היא מייצגת את האופן שבו הקב“ה מקיף ומחיה את הכול בשווה, מבלי להתמקד בפרטים הקטנים או בשכר ועונש.
“הנהגת יושר” היא הנהגה א-לוהית המכוונת את העולם להגיע לייעודו ככלל, ואת היחידים להגיע לתיקונם בפרט. זו הנהגה מוסרית, שבה השם מתייחס אלינו בהתאם לבחירתנו, ויש בה שכר ועונש. בהנהגת יושר לא כל האנשים שווים: יש מי שנמצא על הישר גבוה יותר וקרוב להשם יתברך, ויש מי שנמצא נמוך יותר — לפעמים כל כך נמוך עד שהוא נבלע באדמה.
הנהגות אלו עובדות בשיתוף פעולה ובאיזונים רבים ביניהן. במבט חיצוני אנו מבחינים שהשם יתברך מחיה ברחמיו את כל בריותיו, גם את הרשעים, ומצפה להם שיתקנו את דרכם. וברקע רצה גם הנהגת היושר — “הפנקס פתוח והיד רושמת”, וכל מעשינו בספר נכתבים. ועדיין ישנם צדיקים המחיים את דורם, מתפללים עליו ומורידים לו קדושה. מבחינה סגולית לכולם יש חיבור לקדושה, ומבחינה מעשית יש צדיקים יותר ויש פחות.
מסר לדורנו
אפילו במחלוקת פסולה כמחלוקת קורח טמון לעיתים ניצוץ של אמת, שעלינו לחלץ ולברר. קדושת היחיד אינה באה מכוחו שלו, אלא נמשכת מן הכלל ומן הצדיקים שבדור — ובראשם משה רבנו. עלינו לנהוג בענווה ולא למדוד את ערכנו מול זולתנו, שכן “אחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוון ליבו לשמים”. השם מנהיג את עולמו גם ב“עיגולים” המחיים את הכול בשווה, וגם ב“יושר” המבחין בין איש לרעהו לפי בחירתו. לעתיד לבוא תתפשט הקדושה על הכול, ועם זאת יישמרו המדרגות שבין הבריות.
053-525-3443 |
מייל: serge.fogiel@gmail.com |
פוגל סרז' |